ממאמן עסקי, למאמן אישי, למאמן אנושי

ממאמן עסקי למאמן אישי, למאמן אנושי (דצמבר 2005)

בנובמבר 2005 קיימנו ב Coaching Academy תוכנית לתרגול והטמעה של 11 מיומנויות האימון כפי שהן מוגדרות ע"י ה- ICF, התוכנית נקראת- Coaching Core Competencies והיא הונחתה ע"י שרה ארבל MCC.

כמנכ"ל Coaching Academy שחרתה על דיגלה הכשרת מאמנים ופיתוחם לכיוון של מאסטרי באימון, היה לי העונג לארח קבוצה של 16 מאמנים, הנמצאים בשלבים שונים בקריירת האימון שלהם. המכנה המשותף לכל המשתתפים היה נקיטת עמדה לגבי המשך התמקצעותם ומיצובם כמאמנים, בדרך להיותם מאסטרים בתחום.

העונג שלי היה כפול, היתה לי הזכות להשתתף בתוכנית כאחד המתאמנים. בחרתי לשתף אתכם בחלק מהחוויות, התגליות והתובנות שלי כמשתתף וכמאמן, ולהציג חלק מהפנינים ששליתי מתוך שלל האוצרות בתוכנית:

"העיקר להתחיל בעיקר" (בך כמאמן)– כמאמן עסקי בחברת Coaching מאז 2003, הקדשתי את מלוא תשומת ליבי למתאמנים שלי, תוך כדי שימת דגש על כך שיפיקו תוצאות ויקבלו ערך בכל אינטרקציה. מתברר שבמשאב החשוב ביותר מבחינתי שהוא אני, טיפלתי הרבה פחות. התוכנית הזכירה לי דבר פשוט אך כה חשוב, כדי לשרת אחרים אתה חייב לשרת את עצמך, עלינו לא רק לטפל בעצמנו אלא גם לקבל את עצמנו. או כפי ששרה אומרת זאת "האינטגריטי שלך הוא לקבל את עצמך כמו שאתה, להיות נאמן לעצמך, כל השאר זו שיפוטיות. הרי שאם לא נקבל את עצמנו, לא נוכל לקבל את המתאמן שלנו."

הלקוחות שלנו באו כדי ללמד אותנו ולשקף לנו.

רבים מלקוחותינו באים על מנת ללמד אותנו משהו במקומות בהם עלינו להתפתח ולעבור כברת דרך. יש לקוחות שיגיעו לבחון את הגבולות שלנו, אחרים יבדקו עד כמה אנחנו מוכנים לקחת את האחריות שלהם על עצמנו. יש שיבואו לבחון את רמת הפתיחות, הסבלנות או הנוקשות שלנו. כל אחד מהם צופן את השיעור הפרטי המיוחד עבורינו. היופי באימון הוא שאנו כבני אדם מורכבים במידה מופלאה, ואחת מההזדמניות הגדולות באימון היא לפגוש ולהכיר את כל אותן פנים יפות ומגוונות שלנו שבאות לידי ביטוי בעיקר באינטרקציות עם המתאמנים השונים שלנו.

אין באמת תחרות בין מאמנים.

אין תחרות בין המאמנים, לכל מאמן יש סגנון אחר וכל מאמן מתאים למתאמנים אחרים. אפשר קצת להירגע ולהמשיך בשיטת הPULL לעומת ה- PUSH מכיוון ש"What's for you will not pass by you" ראו איזה פתח גדול לשיתופי פעולה, פירגון והעצמה יכולה ליצור גישה זו בענף הקטן, המהיר והתחרותי שלנו. ניתן לראות ניצנים לגישה זו ברוח היחידה ושיתוף הפעולה ב- ICF ישראל ובכנס האימון הבינלאומי שערך יורם גורדון.

ההנאה שבהתמסרות

שליטה זו אשליה. אינך יכול לשלוט בדבר בסביבה החיצונית שלך, במקרה הטוב אתה יכול, לנהל את רגשותיך ומחשבותיך.

כאשר יש לך צורך בשליטה, הצורך למעשה שולט בך והופך אותך לבובה על חוט. בסופו של כל יום אתה מגיע למיטה רצוץ ומותש מהמאבק, מההישרדות, ובבוקר אתה לא רוצה להתעורר ליום נוסף של מלחמה.

רק כשנוותר על הצורך בשליטה ונתמסר לחוסר האונים אז נהיה בסינכרון מפני שאין במה לשלוט. דוגמא מצויינת לכך היא אופן ההחלצות ממערבולת, כאשר אתה נקלע למערבולת, אין לך במה להאבק או לנסות להיחלץ, ככל שתאבק יותר – כך תאבד יותר את כוחותיך ותגביר את סיכוייך לטבוע, "כיורד ים ותיק" שמעתי שהדרך היחידה להיחלץ היא לתת למערבולת לקחת אותך, להגיע לתחתיתה ומשם לצאת אל מחוצה לה.

איך נזהה שאנו במערבולת? מתי נדע שאנו פועלים מתוך הצורך שלנו בשליטה, או צורך קרוב? כאשר נחוש שאנו עובדים קשה, או קצת כמו שוחים אל מול הזרם.

אימון הוא קל.

כאשר אנו מתאמצים ו"מזיעים" מול הלקוח, זהו סימן עבורנו שקיים צורך כלשהו אשר מנהל אותנו, ואז האימון לא יכול להתקיים. רק כשאנו פועלים ללא מאמץ, אנו מסונכרנים סביב הערכים שלנו ולא מנוהלים ע"י הצרכים שלנו.

מזה מספר חודשים, אני מאמן קבוצה של נשות חינוך, רכזות ומורות בפרוייקט חינוכי מורכב ומאתגר. בשבועות האחרונים זיהיתי שאני עובד מאוד קשה באימונים. בניתוח מהיר גיליתי, שבאימונים האחרונים עברתי מ- MODE של מאמן ל- MODE של מוביל ומנהל, לקחתי אחריות על הקבוצה ותוצאותיה.

גיליתי שהצרכים שניהלו אותי היו: הצורך להיראות טוב, ע"י השגת התוצאות וקיצור התהליכים, הצורך שלי להיות מוגדר ע"י מאומני כמאמן אפקטיבי המפיק תוצאות אל מול כל מצב וקושי ובקצה "אבי הצרכים" – הצורך בשליטה שהדברים שיהיו בדרך שלי ובקצב שלי. הסכנה עבורינו כמאמנים היא שאם אני כמאמן לא אוותר על שליטה – אזי המתאמן שלי יהפוך למושא שליטתי. כאשר אני מנוהל ע"י הצורך שהמתאמן שלי יעריך אותי ויגדיר אותי כמאמן טוב יותר או טוב פחות, יגדיר את ההצלחה שלי, יאהב אותי, או יגרום לי לקבל את עצמי. כל אלה הם פרמטים של שליטה. במקרה כזה תהליך האימון לא יכול להיות נקי ואותנטי, כי מתחת לפני השטח יש מניפולציה סמויה.

לאחר שזיהיתי שהצרכים שלי ניהלו אותי, וגיליתי שוב שאני אנושי. התחברתי לערכים המנחים שלי ולסיבה שבעטיה בחרתי במקצוע האימון. חזרתי לאהוב את מתאמניי ולסמוך עליהם ללא תנאי, גם כשקשה, ואין לי את התשובות. החלטתי להכריז על משבר – הפער בין רמת ההתנהלות הנוכחית למחויבות שלקחה עליה הקבוצה. התיישבנו ביחד לראות כיצד הקבוצה מתחייבת מחדש לפרויקט, ומהם המבנים למימוש הנדרשים לתמוך במחויבות זו.

ואיך אפשר בלי כמה מילים על הקשבה:

מתוך החוויה שלנו של להקשיב ממקום חדש בתוכנית, שיתפו שני מאמנים בתובנות חדשות על הקשבה, ולדעתי עוצמתן בפשטותן:

• כשאתה מקשיב, אתה לא מפריע" (אבינועם אפשטיין)
• כשמישהו מקשיב לך, אתה חייב להקשיב לעצמך" (גיא פרס)

לא לפחד מהשקט או השקט כמאפשר

כשיש שקט, נוצר קושי ויש צורך למלא את החלל. אתה כמאמן עוצר את עצמך מלמלא את הוואקום, ומאפשר ללקוח להתאמץ ולמלא אותו בעצמו ולהגיע עם היצירתיות והפתרונות שלו.

מאז התוכנית קרה לי לא אחת ששאלתי מתאמן שלי שאלה משמעותית, וכשנתתי לו מספיק זמן להיות עימה מבלי למהר לשאלה הבאה, התשובה הגיעה.

בחינת והרחבת פרדיגמת האימון

התוכנית, מעבר להיותה עבורי חוויה מרגשת, סייעה לי להגדיר, מהי פרדיגמת האימון שלי ולהרחיבה משמעותית.

התחלתי את התוכנית כמאמן עסקי, מובנה חד וברור שמאמן את מתאמניו בנתיב של הפקת תוצאות עסקיות משמעותיות ופורצות דרך. מאמן שדורש ממתאמניו כל הזמן יותר ממה שהם דורשים מעצמם.

בתוכנית למדתי מעט להירגע ולהוריד את הרגל מדוושת הגז של השגת התוצאות המהירה. תרגול ה"מיומנויות הרכות" יותר של האימון, ההתמקדות ב"רגע הזה" ופחות בתוצאה הסופית, אפשרו לי להרחיב את המנעד שלי כמאמן. בעקבות התוכנית אני מאפשר למתאמניי בחירה, נותן להם את הזמן ל"הופיע" בקצב שלהם, וסוטה מהנתיב או הדרך הראשית לזמן ארוך כשנדרש. האמונה שאין לי מה לתת ללקוח יותר ממה שהוא יכול לתת לעצמו, התחדדה אצלי. לכן חלק מהתקשורת ביננו נסמכת על מתן התחושה שכאשר הוא יהיה בשל הוא ימצא את התשובה.

שמחתי להוסיף לטייטל שלי כמאמן עסקי גם את "המאמן האישי", שמחתי עוד יותר לחצוב החוצה ולשחרר את הפן האנושי שבי.

אחרי 3 שנים אינטנסיביות כמאמן ומנחה ב- Coaching Academy הישיבה על ספסל הלימודים היתה בעלת ערך רב ומרענן עבורי. ניצלתי את ההזדמנות להעמקת שורשי בתחום, הרחבת הבסיס שלי כמאמן, מעבר לצמיחתי למעלה, תוך נתינה ותמיכה באחרים.

כיום לאחר שהשתתפתי בתוכנית, אינני רואה דרך אחרת להגיע למאסטרי מאשר להעמיק את השורשים והבסיס שלך כמאמן.