מה הקשר בין מידת הצלחתך להתפתחותך האישית?

מה חשוב יותר לדעתכם, ההתפתחות שלנו כבני אדם או התוצאות וההצלחות אליהן אנו מגיעים? שנים רבות חשבתי שההצלחה והתוצאות חשובות יותר מהתפתחותי האישית, אבל טעיתי. מספר משברים בחיי הוכיחו לי כי הצלחותיי בעבר לא תמיד מסייעות לי בהתמודדותי עם אתגריי ההווה. מעבר לכך, הרדיפה אחר תוצאות מבלי להשקיע בצמיחה, למידה והתפתחות, עשוייה להביא אותנו למקום של בסיס צר ונוקשה מידי שחסרות בו הגמישות ויכולת ההסתגלות שלנו כבני אדם. כשאנו שמים דגש על לימוד מתמיד, והיכרות הולכת ומעמיקה עם מאווינו ויכולותינו, אנו מרחיבים את הבסיס שלנו, את החוסן שלנו ואת מוכנותינו להתמודדויות עם האתגרים בחיינו שיקבעו את מידת הצלחותינו העתידיות.

כיצד מרחיבים את הבסיס?

לומדים מהמשברים והקשיים שלנו מחד, מפעולותינו והצלחותינו מאידך.

צמיחה והתפתחות עקב משברים

בשנים האחרונות חוויתי שני משברים משמעותיים: הראשון, לפני שבע שנים, עם סגירת Coaching Academy בית הספר המצליח מאוד שלי לאימון. עם סגירתו נאלצתי לוותר על זהותי החיצונית ולהתחיל לבנות את עצמי מחדש כמאמן בשוק רווי ותחרותי. הפוזיציה והסטטוס שלי כמוקד עליה לרגל מוערך ומחוזר על ידי תלמידים, מאמנים וספקים נעלמו, במקומם הגיעה דממה. התמודדתי עם השאלה של מי אני כשאני מפסיק להפיק תוצאות? במה אני יכול להאחז? מה מגדיר אותי? לקחו לי שנתיים של הרבה אמונה ומאמץ להגדיל את כמות המתאמנים שלי ולהתחיל ולהתקרב לרמות השכר שהתרגלתי עליהן. תקופה זו העניקה לי שיעור גדול בענווה ובה זיככתי מה באמת חשוב לי ומי אני כמאמן. עדיין פעלתי ויצרתי פרויקטים ומיזמים שונים ומעניינים. המשכתי להאחז ב"פרסונה" ששידרתי לעולם ובזהותי כמאמן מצליחן, למרות שזו החלה להיסדק.

המשבר השני, לפני ארבע שנים חוויתי משבר גדול בנישואיי, שהסתיים בגירושין לפני כשנתיים (ברוח טובה לכל המודאגים). ככל הנראה לא למדתי מספיק מהמשבר הראשון ולכן הגיע משבר נוסף חזק מקודמו. הוא גם הושפע מהפיחות ברמות ההכנסה ובתחושת הערך העצמי מהמשבר הראשון, ומההתמסרות הטוטאלית שלי לעבודתי והזנחה של תחומים חשובים אחרים בחיי.

כתוצאה ממשבר זה, החתלתי הפעם באמת תהליך עמוק של חיפוש והתבוננות, במהלכו השתתפתי בסדנאות וקורסים של התפתחות שאיתגרו אותי מאוד. בתור מי שהגיע מהפרדיגמה העיסקית של "Feelings are over rated", "עזוב את הרגשות, תפיק תוצאות ואל תספר לי סיפורים", התחלתי להשיל את זהותי הקודמת ולהתחבר למשהו קבוע ועמוק יותר בתוכי. להתיידד מחדש עם רגשותיי ולתת ביטוי להיבטים בעצמי שהתכחשתי עליהם, או הקרבתי אותם על מזבח הפרודוקטיביות. למדתי להיות נוכח במקום לעשות, לחזור ולגלות מה שעושה לי טוב ולתת לזה מקום של כבוד בחיי. להכיר יותר ולאהוב את ערן האדם, וויתרתי על ההאחזות שלי בערן המאמן. המרתי תחרותיות באחרים בהשגיות מול עצמי. למדתי לאפשר לדברים לקרות במקום לדחוף להשגתם.

למדתי בודהיזם, ודרכי טיפול שמסייעות לעקוף את המיינד ולעבוד עם הגוף, אני מרגיש מודע, מחובר ונגיש יותר לעצמי ולאחרים. ואני מניח שכל אלו מרחיבים את הבסיס והעומק שלי כאדם וכמאמן.

המשבר, במידה ואנו מצליחים למנף אותו, עשוי להעיר אותנו ולדחוף אותנו לבצע לשינויים עמוקים וברי קיימא, או שמא נאמר טרנספורמציה של מי שאנחנו. הוא מאפשר לנו להרחיב ולהעמיק את בסיס הוויתנו, לחשל את אופיינו, שכה נחוצים להצלחתנו בעתיד. ככל שנישאר ערים, כמות המשברים תקטן מכוון שהצורך בשעורים שעלינו ללמוד ילך ויפחת.

צמיחה והתפתחות כתוצאה מהצלחה

מנסיוני, כאשר אני פועל, משיג תוצאות ומצליח נפתח בפניי כר פורה לתרגול, צמיחה והתפתחות. במהלך 15 השנים האחרונות שלי כמאמן, מנחה ומכשיר מאמנים, ההצלחה דירבנה אותי לפעול, לעשות, להתקדם ולצאת מאזורי הנוחות שלי, תוך תרגול מתמשך שהביא לשכלול, חידוד והשחזה של יכולותיי בתחומים הללו.

ההצלחה סייעה להעלאת הערך והביטחון העצמי שלי, תחושת המסוגלות האישית, תחושת שביעות הרצון הכללית שלי מחיי. אני אוהב את מה שאני עושה, בוחר את הלקוחות והפרויקטים בהם אני לוקח חלק מתוך חיבור לתשוקה ולאהבה שלי ולא מתוך הישרדות ורצון להשתכר והתוצאות בהתאם. עמידתי באתגרים רבים לאורך הדרך מדרבנת אותי להמשיך להעז ולפעול למען הגשמת מה שחשוב לי, במקום לקפוא במקום מחשש להעמיד את עצמי למבחן.

הצלחה מהירה מידי

אני זכיתי בהצלחה מהירה מאוד בתחום האימון, שהחלה מיד עם כניסתי לתחום והקמת בית הספר Coaching Academy להכשרת מאמנים ביחד עם טל רונן, בו למדו מעל 700 תלמידים, בין השנים 2003 ל- 2010, וכן כמאמן עסקי ומנחה סדנאות. בתקופה זו היה לי חזון ברור, היו לי אנרגיה והתלהבות והגעתי להישגים שרבים יגדירו כהצלחה, הרגשתי בלתי מנוצח ועליון על רבים, והדרייב שלי היה להוכיח, להראות ולנצח. היום מ"מרום גילי", אני רואה שזו הייתה בנייה מאוד מהירה לגובה כאשר הרחבת הבסיס והעמקה נוספת של היסודות שלי כאדם, נוספו בהמשך בעקבות המשברים בחיי והתמודדותי עימם.

החשיבות של שמירה על פתיחות וענווה

ככל שהצלחתי נמשכה לאורך זמן, התחלתי להאמין שאני מוצלח ויודע. אמונה זו עשויה להביא לקיבעון מחשבתי ופספוס הזדמנויות שונות. ההתמקדות בתוצאות חיצוניות והשגתן, הביאה להאדרת האגו שלי לניתוק שלי מעצמי ומאחרים. אגו בריא ואמונה ביכולותיי חשובים כדי לפעול, להעז ולהצליח, אבל למדתי מנסיוני שהענווה שהגיעה בעקבות משבריי וכשלונתיי, שלוותה בסקרנות, פתיחות ורצון ללמוד כל הזמן, חשובות יותר. עוד למדתי, שכאשר אני מפריד את עצמי מאחרים, כשאני עסוק בלהגן על הקיים במקום להיחשף לחדש, אני מסתכן מאוד באיבוד הרלוונטיות שלי. נתקלתי במספיק דוגמאות של אנשים או מוסדות שחשבו "שהם שיודעים", הפסיקו לחקור לחדש ושהפכו להיות עם הזמן, כדברי טום פיטרס ל"קריקטורות של עצמם".

לסיכום, אנסה להמחיש את השילוב והקשר בין תוצאות והצלחה חיצונית להתפתחות וצמיחה פנימית, בעזרת הדימוי של בניית גורד שחקים. לגורד השחקים, נדרשים גם העומק של היסודות, וגם רוחב היריעה של קומותיו, שיאפשרו מספר רב של קומות שנוגעות בשחקים ולאורך זמן. אם נתמקד רק בתוצאות החיצוניות ונתלה בהן את כל יהבנו אנו עשויים להגיע להגיע לגובה רב אך המגדל יהיה לא יציב וכל רוח עשוייה להביא לקריסתו. רק בניית יסודות עמוקים, הרחבה וחיזוק של הקומות השונות תאפשר את בניית הקומות הבאות כחלק ממגדל מפואר ובר קיימא. השאלה היא עד כמה את/ה מוכן/ה להרפות מהרדיפה שלך רק אחר הצלחה ותוצאות מיידיות בלבד, להשקיע בעצמך ולבנות את התשתית להצלחתך העתידית והמתמשכת?

שתף עם חבריך

שיתוף ב facebook
שתף בפייסבוק
שיתוף ב twitter
שתף בטוויטר
שיתוף ב linkedin
שתף בלינקדאין
שיתוף ב pinterest
שיתוף בפינטרסט